קניות
עמוד ראשי  >>  מאמרים
 לקופה
חדשות
13/12/2011
תגובה על השתלחותו של חתן פרס נובל פרופ' שכטמן בחינוך התורני. ניתן לעיין במאמר על ידי הקשה בפרסום שבדף הבית


04/12/2011
מאמרים על חנוכה הכנס למדור מאמרים או לחץ על הקישור בדף הבית


03/02/2011
התבערה במצרים - הרצאה על הקשר בין פרשת תרומה ובין התבערה במצרים שארעה בשבוע זה. ההרצאה באנגלית E28 כמו כן הרצאה בעברית - סוגיות במקרא 1148


01/02/2011
בשעה טובה!!! מעתה ניתן להדפיס מן האתר את הקטלוג בצורתו המעוצבת בפורמט PDF .


05/01/2011
בשעה טובה! קטלוג המוצרים עודכן וסודר, ניתן להכנס לראות את כל הדיסקים והספרים לפי מחלקותיהם.


30/12/2010
ניתן לשלוח שאלות דרך מדור "שאל את הרב" ולקבל תשובות תוך זמן סביר.


שאלות ותשובות
28/01/2011
שאלה: שלום רב ברצוני לשאול איך אמורים להתייחס לחוקי חמורבי, אלו חוקים שעל פי הנטען הם מתקופת אברהם אבינו, ויש בחלקם מן הדמיון למצוות התורה, במבט שטחי עלול להתעורר אי נוחות, אצל חלושי האמונה, מדבר זה. בתודה


18/01/2011
שאלה: שלום וברכה, אני חרדית העובדת במקום עבודה חילוני, מידי פעם נשמעות הטענות הידועות על הסחטנות החרדית, החרדים שלא עובדים ולא משרתים בצבא וכו. האם יש טעם לענות ולהסביר, להביא קישורים למאמרים בנושאים אלו וכד?


17/01/2011
שאלה: שלום לרב רציתי לדעת הגדרה של אמונה והגדרה של ביטחון תודה


13/01/2011
שאלה: מדוע צריך לקים מצוות


13/01/2011
שאלה: שלום כבוד הרב רציתי לשאול, אני לומד מזה כבר כשנה וחצי בישיבה ואני מרבה לשמוע את הרצאות הרב ועוד כמה מרצים בנושא האמונה, ומתוכן אני מסיק שאמונה היא דבר שנרכש ולא נולדים איתו.. אמונה מלשון "אמנה" "אימון" אין שום מצווה בתורה להאמין אלה רק לדעת "וידעת היום".. "בכל דרכיך דעהו"..


מאמרים
הצביעות של חסידי ה"בדיעבד"
שירת נשים הרבנים הקוראים לא להתגיס והשועלים קטנים המחבלים בכרמים שביניהם
 
ייצוג נשים במפלגות חרדיות, האמנם לא?
 
ייחודנו בלומדי תורתנו ועליהם גאוותינו!
 
התוקעים סכין בגב המדינה.
 
מה בין רבנים לעסקני מפד"ל (תגובה למר אורלב)
 
האם יש לקנא בח"כ פלסנר וברבנים פירון וסתיו? ב. ברית מילה גיוס והרב אלישיב - לא בכנסת
 
הקנאה בבני הישיבות
 
מורה נבוכים בנושא ה"שיוויון בנטל"
 
חשיבות הרכוש הגדול שנלקח ממצרים
 
פה – סח, האלוקים דיבר ואנו שמענו
 
ההתאבדות הלאומית: המאבק נגד לימוד התורה, שתי אסוסיאציות ממלחמת העולם השניה:
 
האימה החילונית והחמלה
מה מסתתר מאחרי השיח הצבורי הבלתי פוסק בנושאי חרדים-חילוניים, ומה הקשר בין כל אלה ל"אביב הערבי".
 
הכרזת מלחמה!
החלטת בית המשפט לא להחליט בענין ההתערבות בחינוך החרדי.
 
חצי נחמה
כיצד באמת מתיחסים החרדים לנשים - מבט אל מאחרי הקלעים
 
החרדים כנראה אוהבים את המדינה יותר מכל קבוצה אחרת
 
על ההקצנה וסיבותיה - "הדרת נשים". פרק ב' - במדינת הגמדים רעש מהומה...
 
עדכונים ל"גלות ישמעאל" לאור ה"אביב הערבי" והגרעין האיראני.
עדכונים לספרו של הרב מרדכי דוד נויגרשל "גלות ישמעאל - שרשי המאבק ודרכי תגובה
 
הסכנה האמיתית – אפרים הלוי צדק!
 
הגולם קם על יוצרו
 
להרמת קרנם של לומדי התורה
 
לפרשת וארא - הנס של התהוות העם היהודי
הקב"ה בחר במשה להיות לעם ישראל למושיע, כיון...
 
תכבד העבודה על האנשים – מדוע החרדים לא עובדים?
מורה נבוכים קצר להתחלת הבנה של אורח החיים החרדי המושמץ
 
לפרשת שמות - המיילדות העבריות
המיילדות העבריות היו פרימיטיביות, נקודה. הן לא הבינו את מה שפורז ביילין וחבריו מבינים. הן חשבו לתומן....
 
חוק טל, והבג"ץ ז"ל.
 
האם יש לשמוח על החלטת בית המשפט לסגור חנויות בשבת?
 
חרבן בית ראשון, רב אשי, מנשה וחרבן גדלות האדם
 
הגולם קם על יוצרו
 
בנט - התנצל!
 
האם רב אורטודוכסי יכול להתיחס בסובלנות לעברות של "יהרג ואל יעבור"?
 
"סנקציות פליליות" - מי המפסידים הגדולים?
 
האמירה ההיסטורית שבעצם קיומה של עצרת התפילה
 
שמע ישראל – מעמד חידוש הברית בין ישראל לקב"ה
 
סיכום נושא גיוס בני הישיבות נכון לאדר א' תשע"ד
 
עוד בענין הגיוס - ומה עם אלה שלא לומדים?
 
היום המאושר בחייו של שר האוצר.
 
הגולם קם על יוצרו
 
פניה לידידנו הדתיים מצביעי הבית היהודי באשר הם
 
גדולי הדור – לכלא!
 
"המכון למחקרי בטחון לאומי" ו"השתלבות חרדים בחברה הישראלית"
 
הדתיים, הדתיים-לאומיים והלאומיים-דתיים
 
הרב את ריבנו – איך להתפלל לשלום החיילים
 
הזילות של השיח הציבורי
 
האם נקפל את הדגל?
 
תחי הפשרה!! האמנם?
 
הצבעת חצי המליון -קריאת התעוררות
 
הצדק החברתי – שוויון בנטל כרוך בשוויון ביתרונות
 
התגובה - אדרבה אנו ממשיכים בשלנו, וביתר שאת.
 
חבר הכנסת רותם - התנצל, הרפורמים אינם דת אחרת!!!
 
לפרשת וארא - שלשה שיעורים פרטיים בידיעות הנחוצות לחיים.
מכות מצרים היו שיעור גדול באמונה. והשיעור התחלק לשלשה שיעורים...
 
לפרשת בא - מיהו אוביקטיבי?
פרעה מנסה אחר מכת חושך להיכנס למשא ומתן עם נציגי בני ישראל, ובו מציע הוא הצעות...
 
לפרשת בשלח - מי ידע להעריך את ארץ ישראל באמת?
ההערכות הנחוצה לקראת הכניסה לארץ ישראל
 
לפרשת בשלח – ההכנה לארץ ישראל חלק ב'.
קריעת מים - השיעור הנחוץ לפני הכניסה לארץ ישראל בדרך לשלמות האדם
 
לפרשת יתרו – יתרו הקיני מתקן את חטא קין ומתקין בתי דין.
יתרו - הקיני המתקן את חטא קין מתקין בתי דין על מנת להנהיג את מידת הדין על מכונה
 
לפרשת יתרו – מרכיבי המעמד נורא ההוד – היחיד במינו בהיסטוריה.
מעמד הר סיני - טפוס לעבר הנצחיות
 
לפרשת משפטים – העבד והאמה וסגולת העם היהודי
פרשת עבד עברי היא פרשת שיקום אסירים. כדי לנסות ולהבין מעט את הפרשה יש לעמוד תחילה על שני יסודות:
 
לפרשת משפטים - דברי האור החיים על מבעירי האש
מי הם מבעירי האש האמתיים
 
לפרשת תרומה. - המשכן – המשכיות מעמד הר סיני
המשכן מהוה המשך קבוע למעמד הר סיני ומשמעויותיו
 
לפרשת תרומה – דוקטורינת ההגנה הישראלית – בארבע גלויות ובגלות ישמעאל.
בפרשת הקמת המשכן נמצא כלים להתגונן מפני הקמים עלינו ומאיימים לכלותינו.
 
לפרשת תצוה – שמן זית זך ופרשת גלנט כמשל.
מדוע צריך היה להעניש את העם עקב חשד כי האלוף גלנט עבר על אי אלה חוקים...
 
לפרשת תצוה – סודות החושן – פנייה לשופטים בישראל.
החושן שעל לב אהרן הכהן מכפר על חטאי הדיינים ועוות הדין - שיעור גדול לשופטים היושבים על מדין.
 
לפרשת תצוה – הכפרה שבבגדי כהן גדול.
הבגדים - לבגידה. המעיל - למעילה. הלבוש - למען לא יהיה צורך להתביש.
 
לפרשת כי תשא – המנין הנגף והשלמת החצאים.
הנגף ומניעתו - הסכנה שביחידות והבטחון שבכלל
 
לפרשת כי תשא - חטא העגל
מה היה בחטא העגל, האמנם לא עבדו עבודה זרה? ומה עם "פשוטו של מקרא"?
 
לפרשת ויקהל – שבת שלום משכן ואש.
מה היה למחרת יום הכפורים, משכן או דיינים? ומה הקשר בין כל זה לאיסור "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"?
 
לפרשת ויקהל – האריות בוני המשכן.
בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה ואהליאב בן אחיסמך משבט דן, שני השבטים שנמשלו לאריה - מחד. ושהיו משני הקצוות - מאידך, נקראים לבנות את המשכן, מאישיותם נלמד על מהותו של המשכן, וממשיכו - המקדש.
 
לפרשת ויקהל - יושרו של משה
בקיצור אמרים
 
לפרשת ויקהל – המטרה לא מקדשת את האמצעים
ביהדות המטרה לא מקדשת את האמצעים. בנצרות ובאיסלם -כן והוא פתח גדול לאי הבנות ותקלות
 
לפרשת פקודי – לסיום ספר שמות
מדוע הקמת המשכן מהוה חלק מספור התהוותו של עם ישראל? הדבר תלוי בהבנת מהותו של המשכן
 
לפרשת ויקרא - קרבן עולה – הפנימיות המתגלית בטהרתה אחרי התשובה.
קרבן עולה העולה כליל מכפר על הרהורי עבירה מה שבא לידי ביטוי בפרטי הלכותיו
 
לפרשת צו - הקרבנות והענווה
קרבן הוא פסגת ההתקרבות לבורא, לשם כך צריך האדם להכיר במהות עצמו ובמך ערכו.
 
לפרשת שמיני - הרוממות שבירידה לצורך עליה.
 
לחג הפורים - האמנם אכזריות – הריגת שבעים וחמשה אלף בזמן נס פורים.
 
לפרשת תזריע - קדושת היילוד היהודי
 
לפרשת מצורע - נגע ענג ותהליך הגאולה מאדם ועד הקץ
 
לפרשת אחרי מות - בקרבתם לפני ה', כיצד מתקרבים בזהירות.
 
לפרשת קדושים - לא תיקום ולא תיטור לבני עמך
איסור נקמה על רקע הרגשות העזים המתעוררים בהגיע יום השואה.
 
לפרשת אמור - מתי המתים במיתת נשיקה לא מטמאים
משה ואהרן במותם לעומת נדב ואביהו במותם
 
ליום השואה.
גדולי ישראל הציונות והשואה.
 
לפרשת בהר - חשבון נפש ליום העצמאות
 
לפרשת בהר - חיקוי "גדולים"
 
לפרשת בחוקותי – שכר מצוה בהאי עלמא?
מדוע לא הזכירה התורה את שכר העולם הבא?
 
לפרשת במדבר - דגלי מדבר
 
לפרשת נשא - הפלא שבנזיר - הקדושה והחטא
 
חג השבועות – חג ההסמכה של משה רבנו
 
לפרשת שלח - המשלחת המוזרה
 
לפרשת קרח. - המשך מעמד הר סיני
 
אתר מאובטח
האימה החילונית והחמלה

הקו המשותף העובר כחוט השני בין כל מה שנאמר על החרדים, הן על ידי אנשי תקשורת והן על ידי פוליטיקאים, הן על ידי סתם עמך והן על ידי מומחים אקדמאים, הוא שאין הם מכירים את הצבור החרדי עליו יש להם בקורת כה נוקבת, ולו גם הכרות שטחית מינימלית, וגם לא עשו כל מאמץ כנה להכירו. קל וחומר שלא ניסו לעמוד במקומו ולהרגיש ולו במעט את רגשותיו. אנשים נורמטיבים בדרך כלל שמתמלאים חמלה נוכח כל מצוקה, לא מעלים בדעתם למסוך מעט חמלה במערכת שיקוליהם בטרם יצאו בשצף קצף להילחם.


אנו מצידנו לא חדלים להכריז, לבקש, להתחנן ולקרוא בקול גדול: טעמו וראו...


ואולם, הניכור אינו חד סטרי. אם כנים אנחנו, גם אנו חייבים לעשות את שדורשים אנו מהאחרים – להשתדל להבין ולהרגיש את כאביו ומניעיו של האדם החילוני הממוצע כפי שבא לידי ביטוי על ידי דובריו, ויותר מזה - כפי שלא בא לידי ביטוי על ידיהם. כמו שאנו רוצים שהם יבואו לראות מבפנים איך אנו באמת נראים כך נדרוש גם מעצמנו.


ואף כי יש לסייג את הנ"ל שכן אין כאן סימטריה מושלמת כי הצבור החרדי מעצם היותו מיעוט מוכר פחות בנוסף לטבע מובנה שמצניע את אורחותיו והרגשותיו המלאים. ואילו הצבור החילוני רוב הוא ומוחצן עד  מאד, עדין העקרון הנאמר לא זז ממקומו – יש להבין את רחשי לבו של האדם שלפנינו.


אנו נטען כי האדם החילוני הממוצע – זה מהרוב הדומם – אינו שונא חרדים ואינו אוהב אותם באופן מיוחד, הם כשלעצמם אינם תופסים אצלו מקום בראשו. כל מה שהוא רוצה זה לחיות את חייו על פי דרכו והרגליו, הוא חושש מכל מה שנראה לו מאיים על אורח חיים זה.


כשאדם מבחוץ מטה אוזן לטענות הנשמעות נגד החרדים ולהתייחסויות כלפיהם יתמה תמיהה גדולה – אין דבר והיפוכו שלא נאמר על החרדים:


הם עניים מידי וחיים על חשבון אחרים... והם אילי ההון מלביני הכספים ומעלימי המיסים.


הם אינם עובדים... והם אלה שמנסים לשנות את האוירה במקומות העבודה...


הם אינם משרתים ואינם תורמים... והם אלה שבכח רוצים להקים ארגוני הצלה פרטיים לעזור לכוחות ההצלה הרשמיים.


הם לא מתגייסים לצה"ל... והם רוצים להפוך את צה"ל לחרדי...


כשאתה שומע שמאשימים קבוצת אנשים בטענות והיפוכיהם אתה מבין שלא הטענות הן הסיבה להאשמות אלא הרצון להאשים יוצר צורך בטענות


למה רוצים להאשים?


הרצון להאשים נובע מאחת משתי אפשרויות:


1.      משנאה


2.      מחשש.


1.      מי ששונא את השני (כמו האנטישמיים ששנאו את היהודי באשר הוא יהודי) יחפש "מתחת לאדמה" כל מיני האשמות להאשים את שנוא נפשו, במגמה להיפטר ממנו או לפחות להציק לו. מרוב להיטות להציק לא ישים לב שמאשים הוא את שונאו בדברים והיפוכיהם.


2.      החושש גם הוא מאשים בדברים והיפוכיהם אך מקור ההאשמות אינו האדם המואשם אלא החשש לעצמו.


 


החילוני הממוצע אינו שונא חרדים, הוא חושש מהם, הם נראים לו מאיימים על ארחות חייו.


אם החרדי לא משתלב במרחב החילוני ומאידך הולך מתרבה ומתעצם החשש הוא שמא ידחוק את רגליו של החילוני וסופו לבולעו. ואם מנסה הוא להשתלב מביא הוא עמו דרישות רבות מידי להתאמת המרחב לאורח חייו. דרישות שכשמתקבלות יוצרות נוכחות לאוירה אחרת ובהמשך יש להן גם השפעה.


אימה יוצרת היסטריה, היסטריה יוצרת אבסורדים, האבסורדים מביאים את יוצריהם לידי גיחוך.


זועקים מדוע החרדים לא מתגייסים. ובו בזמן לוחמים נגד אלה שכן מתגייסים. (מפרים הבטחות ויוצרים אוירה שמקשה על האפשרות לשמר את ארחות חייהם).


זועקים מדוע לא יוצאים לעבוד וסוגרים בפניהם את הדלת במקומות עבודה רבים בטענות מטענות שונות.


שואלים מדוע הם נראים כה שונים ונבדלים, ומאידך מקצינים את ההפקרות...


מאשימים בנסיונות לכפיה דתית ובו זמנים מנסים לכפות חילוניות גם בשטח החרדי הפרטי.


חבר סיפר לי ספור: יום אחד בא לבקר במשרדו המפואר של מנהל מפעל יחד עם משגיח הכשרות של המפעל. המנהל – איש הרצליה פיתוח, מלח הארץ, יפה נפש עם כל המאפיינים. משגיח הכשרות, לעומתו, הוא איש מאה שערים עם כתונת פסים זקן מדובלל וכובע שחור גדול ומכנסים בתוך הגרבים.


מנהל המפעל בשחצנות שבשררה פונה למשגיח ומלהג את המנטרה הידועה: "אתם פארזיטים לוקחים תקציבים ולא תורמים מאומה".


התערב ידידי ואמר: "סליחה, טעות בידך, המשגיח שלך נמנה על אותו צבור שלא נוטל מאומה מכספי המדינה, לא בטוח לאומי ולא תקציבי חינוך...."


תגובתו של המנהל היתה מדהימה, הוא לא חזר בו לא התנצל לא ביקש סליחה, הוא ישב כהלום רעם, התאדם, נעמד ובגרון ניחר ובאצבע מאשימה מופנית כלפי המשגיח המבועת זעק – "למדבר הלובי... למדבר הלובי... לשם תלכו, מה זאת אומרת לא לקחת תקציבים..."


כך יוצא לו מרצע מן השק. מה אמר למעשה אותו מנהל? הוא אמר: "אנו מעוניינים שתקחו תקציבים, תקחו תקחו כמה שיותר... תהיו פרזיטים... אם לא תהיו הרי לא יהיה לנו מה להשמיץ ולא נוכל להסביר לעצמנו, איך אנו אנשים ליברלים כה פוחדים מכם, מה גם שאם לא נוכל להשמיץ אתכם תגדל השפעתכם ואנא אנו באים".


כבר בעבר העמד הרוב החילוני מול דילמה דומה:


עם קום המדינה היו בארץ ישראל שש מאות אלף יהודים ושמונה מאות אלף ערבים. אי אפשר בתנאים אלה להקים מדינה שתהיה "יהודית ודמוקרטית" כאחד. אם דמוקרטית – לא יהודית שהרי יש רוב ערבי. ואם יהודית הרי אינה דמוקרטית... כדי לשמור על חזות דמוקרטית יש ליצור רוב יהודי. לשם כך יש להביא יהודים רבים. היהודים היחידים שהיו מועמדים לעליה היו יהודי ארצות ערב. ברם יהודים אלה היו בעיתיים – הם היו דתיים!!


עבור המנהיגים היה זה קו פרשת המים, אי אפשר, חשבו, ליצור רוב יהודי דתי, ולהרוס את חיינו החילוניים. מה עשו? – הביאו אותם ועשו כל מאמץ להעבירם על דתם (מעשה שהוא כשלעצמו לא דמוקרטי ולא ליברלי בעליל, כמה מגוחך, מביאים אותם כדי ליצור מדינה יהודית-דמוקרטית ומכריחים אותם לותר על אורח החיים היהודי על פיו חיו מדורי דורות, דבר שאינו דמוקרטי ובודאי לא יהודי).


ואולם הם לא עשו מלאכתם בשלמות, רבים מאותם יהודים שעזבו למראית עין את מצוות הדת החלו ברבות השנים לשוב לשורשי יהדות הם ובניהם ובני בניהם. ושוב מאיימת דת ישראל על שגרת חייו של החילוני הממוצע... וזאת בצד הרבוי הטבעי הלא פרופורציונלי של הצבור החרדי...


מה עושים? במשך שנים פיתחה האליטה הישראלית החילונית חלום שגם נוכח הרבוי הטבעי החרדי הגדול יוכלו לשמור על הרוב החילוני ועמו על אוירת החילוניות וזאת על ידי קואליציה עם "הרוב הערבי השפוי" כמדומה שרעיון זה נטוע עמוק בשורש הקרבה התמוהה שבין האליטות החילוניות לערבים באשר הם. הם חלמו ש"הרוב הערבי השפוי" יחד אתם יפעל ליצירת חזית חילונית אחידה ברת קימא (לשם כך ניתן לגייס את הריבוי הטבעי הערבי כמשקל נגד לזה החרדי...)


והנה בא ה"אביב הערבי" וטרף את הקלפים, מתברר ש"רוב ערבי שפוי" נמצא אך ורק במוחם הקודח של האליטות המדומיינות. הערבי – דתי הוא, ברמה זו אחרת, אך בסך הכל הוא דתי. דבר זה התברר למעלה מכל ספק באירועים האחרונים.


זה שנים עומד העולם נבוך מול מה שמכונה "הקצנה דתית" בקרב המוסלמים. תמיד קיוו שמדובר במיעוט קולני קטן. ואילו הרוב ודאי רוצה ליברליות. בא האביב הערבי והביא את קץ החלום, בבחירות כלליות עם פקוח בין לאומי עומדים המוני בני ישמעאל בכל מקומות מושבותיהם בתור כדי להצביע למפלגות מוסלמיות דתיות כאלה או אחרות... הרוב הערבי איננו אפוא חילוני ליברלי כפי שחשבו. הוא דתי. קיצוני או לא קיצוני, שוחר שלום או מחרחר מלחמה, ודאי אינו פרטנר לשימור האוירה החילונית.


לפתע מוצאים עצמם אותם חילונים ליברלים מאוימים, "מלחמה" להם פנים ואחור. ומכיון שלהאבק נגד הערבים אי אפשר, יודעים הם מראש שאין להם סיכוי, מפנים אפוא את כל האנרגיה והתסכול למאבק נגד חרדים.


איני יודע מה ניתן לעשות עם התובנה הזו. אך כמה נקודות מתבהרות:


1.      אין שנאה! וחבל ליצור אוירה כאילו יש שנאה כזו.


2.      ברגע שנפנים שזה מקור כל הדיבורים השליליים אודותינו, אולי נצליח  להיפטר מהתגובות הלוחמניות והאפולוגטיות שלנו, ולהתיחס ביתר הבנה לחששותיהם.


3.      עצם ההבנה שמדובר בחשש ולא בשנאה תהדוף את אוירת ה"מלחמה" ותיצור אקלים של הבנה מצד איש לרעהו ואולי מעט חמלה הדדית תימסך לשיח הצבורי.

Copyright 2017 © יהדות מזוית שונה - הרב מרדכי נויגרשל
קניה מאובטחת
הורדת מחירון